ביום שישי נפגשנו בחוות נוקד בנוב, הכרנו את יהודה נוקד, רועה בנשמתו ואדם מרתק, קראנו סיפורי רועים, זמזמנו שירי כבשים, אך קודם לכן התנסנו בלרעות צאן.
אז איך זה מרגיש להיות רועה? איך אתם מרגישים כשאתם מובילים?
האמת, שהרגש שעולה בי הוא לחץ.
אולי כי להנהיג שווה אחריות.
ואחרי שהכרתי בכך שאני מנהיגה, כי אנשים מושפעים ממני (וכולנו רקמה אנושית אחת חיה, אז מי לא משפיע?)
עלי לנהוג באכפתיות, בחמלה, באהבה, ממש כמו אבותינו הרועים.
ולפני שאני מנהיגה במעשים, להגג ברוח, להגות מילים שיוסיפו טוב לעולם.
וכל הזמן צריך לזכור שבתוכי דולק נר (מושגיו של הרב קוק, בניחוח כסלו),
ושעלי לעשותו לאבוקה גדולה, לאור גדול (במילים של אמיר דדון).
כך, אני מקווה, אשפיע ואנהיג בעבודה, במשפחה, את חיי האישיים, למקום טוב יותר.
נתראה בשיטוט הבא,
אלית.
"אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן-הַנָּוֶה, מֵאַחַר הַצֹּאן--לִהְיוֹת נָגִיד, עַל-עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב, ז', ח' )
"דע לך שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד משלו". (שירת העשבים/אברהם פריד)
אלית יקרה, התחברתי לניגון המיוחד שלך:
חיבור לטבע, הובלה והנהגה מתוך הטוב, לגלות את האור ברבים ועוד.
בהצלחה רבה