לפחות יש פה קרב לפחות יש מים

ביום שישי יצאנו על אף השרקייה לאגם בוטמיה, לעסוק ברוח של בורות והתמודדות.

כמה תובנות קטנות שיצאתי איתן בזכות הקבוצה המדהימה והמפרה שהייתה:

1. "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" (בראשית ל"ז, ג')

יוסף הושלך לבור על ידי אחיו, נמכר לעבדות והגיע לבור האסורים במצרים. חוץ מאמונה גדולה לאורך כל הדרך, הייתה צרובה בו התחושה של להיות אהוב כל כך, עוד מימי הפינוק של אביו, האהבה הזו היא שעמדה לו כשהתמודד מול הבורות בחייו. בואו נביע אהבה, זה מחסן.

2. "מפקחין עליו" (משנה יומא ח', ז'; ו'מי שנפלה עליו מפולת' אלחנן ניר)

יש לנו אחריות הדדית לפקח על מי שסביבנו. לא בצורה ביקורתית, אלא באכפתיות. כשאני פוגשת אדם, לזכור שמתחת לפני הקרקע יש בורות שלא רואים, ולפעמים מספיק להביט בעיניים, לשאול לשלומו, להציע קפה כדי למלא בקצת את החלל.

3. "לפחות יש פה קרב לפחות יש מים" (לילה כיום יאיר, אביתר בנאי)

במה אני בוחרת למלא את הבור שלי? אפשר וצריך לפעמים להתמסר לרגש שסוחף כמו מים, ויכולה גם להיזכר ברגעים מלאים ולהנביע את הבאר שלי, ליצור מהות חדשה, טיפה טיפה, לייצר שינוי בדפוסים החוזרים, במקומות הכואבים, התמודדות זה בדברים הקטנים.

תודה לאורחת יפעת עז סיני מ"עמיתים לזכויות" על השיתוף ותודה רבה לנוכחות.ים על ההשתתפות.

נתראה בסיור הבא... 27.1.23, שמורת גמלא, משוטטים ברוח – ציפורים וחופש.

אלית