"נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר..." (שיר השירים ז', י"ג)
בה' תשרי, 30.9.22, השכמנו לכרמים בעמק הבכא, בין שורות הגפנים נאספנו חבורת אנשים שטבע ולימוד זה כוס התה שלהם. וליתר דיוק תה צמחים משובח, יחד עם תמרים ממשק בשן, אגוזים וכמובן צימוקים. מבט סביב גילה לנו שהגפן כבר פרחה מזמן, ניחוח הסמדר המתלווה אליה חלף ורק עיניים חדות תאוות לפרי יצליחו לאתר ענבים מתוקים שנותרו מהבציר האחרון. ערכנו הכרות עד שטנדר מאובק הופיע וגלית בוט קפצה ממנו.
כמו הרעיה משיר השירים גלית היא כורמת, אבל של יקבי רמת הגולן ולא שלמה המלך. איזו אישה מרתקת, עם סיפור עלייה של חלוצה אמיתית מדרום אמריקה שאת שורשיה בחרה להעמיק באלרום ממש כמו הגפנים סביבה, אותם היא מלטפת ואף בודקת את חום העלים "כמו שבודקים לילדים" היא מסבירה. היה מרתק לשמוע ממנה על ייחודיות הגפן, על אתגרים איתם היא מתמודדת כחקלאית בשנת שמיטה וכל זה בתיבול של צחוקה והתלהבותה מעבודת האדמה.
כששוהים בטבע הפלאפון נשכח בתיק, כל החושים נהנים מהיציאה מהשגרה והשמש המטפסת היא שקובעת מתי יש להמשיך לשוטט ולחפש אחר צל צונן. בין שורות הגפנים הבחנו בגבעה עם עץ עוזרר גדול ומרשים המזמין להתקבץ תחתיו ולהשקיף על הכרמים. מתחילים לטייל בין הסיפורים ששזרתי בדף המקורות. אז מה בין טקסט לנפש אתם שואלים?
התחלנו במדרש מתקופת התלמוד, ולרגע התלבטנו כמו אמוראים אם הגפן יכולה להיות הזיהוי לעץ הדעת, המשכנו אל המבול והזדהינו עם נח שנטע כרם עם צאתו מהתיבה וקיווה להטביע את יגונו ביין לאחר שהעולם סביבו חרב, כמו השועל במשל איזופוס מיוון העתיקה אפשר להודות שגם אנחנו חוטאים וחומדים לא פעם ענב של השכנים, וכמו ישעיהו והכרם 'שהיה לידידו' קיווינו לא פעם שהשקעתנו תביא לפירות מתוקים, אך לעיתים עלו בידינו באושים (לעיתים בחינוך, לעיתים בעסקים).
וכך הלאה, הצטערנו עם בנות שילה שנחטפו בעודן מחוללות בכרמים אירוע שעבר תיקון בגלגול השנים והפך לימים השמחים ביותר בישראל כשבנות ירושלים שחוללו בלבן הזכירו לגברים שלא יסתכלו בקנקן אלא במה שיש בתוכו... ומה הקשר בין ביטוי שגור זה ליין? קצרה היריעה מלספר כל שפגשנו.
ומה רבה שמחתנו הייתה כשגילינו שהפסוק: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ..." (מלכים א' ה', ה') מתקיים בנו היום, כי למרות שהמציאות עמוסה במטלות תובעניות, פירגנו לעצמנו עצירה ממירוץ החיים כדי לשבת תחת הגפן ולעסוק בענייני רוח ונפש.
בעולם בו המסכים והחומריות נוגסים בחיינו ובערכינו, יציאה אל הטבע הקסום סביבנו ועיסוק ברוח, בתרבות ובנפש- יגלו לכם מרחב חוויתי לנשימה, התפתחות וריפוי.
נתראה בטבע,
אלית.
Comments